1. לא להגיע למצב של אכילת יתר
אחד העקרונות הבולטים אצל הרמב״ם הוא מתינות באכילה. הוא כותב שלא כדאי למלא את הבטן לחלוטין, אלא להפסיק לאכול לפני שמגיעים לתחושת מלאות כבדה.
במילים פשוטות: לא חייבים לסיים את הארוחה בתחושה ש״אי אפשר להכניס עוד ביס״.
הרעיון הזה יכול להיות שימושי גם בחיים המודרניים. אכילה איטית יותר, תשומת לב לרעב ולשובע והימנעות מארוחות גדולות מאוד הן דרכים פשוטות להפוך את האכילה למודעת ומאוזנת יותר.
2. לאכול כשאנחנו באמת רעבים
הרמב״ם כתב: ״לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב״.
כיום אנחנו יודעים שהאכילה מושפעת מהרבה יותר מרעב פיזי: שעמום, מתח, הרגל, זמינות המזון ואפילו צפייה בטלוויזיה יכולים לגרום לנו לאכול.
אין צורך להפוך את דברי הרמב״ם לכלל נוקשה או לדלג על ארוחות כשיש צורך תזונתי אחר, אבל אפשר לאמץ מהם רעיון פשוט: לפני שאנחנו לוקחים עוד משהו לאכול, כדאי לפעמים לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת רעבים?
3. פעילות גופנית כחלק מהיום
הרמב״ם העניק חשיבות גדולה לתנועה ולמאמץ גופני. הוא כתב על הצורך לייגע את הגוף באופן קבוע ואף תיאר פעילות שמחממת את הגוף.
הליכה, רכיבה על אופניים, שחייה, אימוני כוח או כל פעילות שמתאימה למצבנו הבריאותי יכולות להיות חלק משגרת חיים בריאה.
4. לתת מקום לשינה
גם לשינה התייחס הרמב״ם באופן מפורש. הוא כתב ששליש מהיממה (שמונה שעות) הוא פרק זמן מספיק לשינה.
לא נכון להסיק מכך שכל אדם חייב לישון בדיוק שמונה שעות. צרכי השינה משתנים לפי גיל ומאפיינים אישיים.הבריאות אינה מסתכמת רק במה שאנחנו שמים בצלחת.
5. לא להפוך ארוחות למבחן של כוח רצון
הרמב״ם התנגד בצורה חריפה ל״אכילה גסה״ כלומר לאכילה מופרזת.
במקום להתמקד באיסורים קיצוניים, אפשר לקחת מכאן עיקרון פשוט: לאכול בכמות שמתאימה לנו ולהימנע ככל האפשר מהרגל קבוע של אכילה עד לתחושת כבדות.
אפשר גם לאכול לאט יותר. כך אנחנו נותנים לעצמנו זמן להרגיש את התפתחות תחושת השובע במהלך הארוחה.
6. להקשיב לצרכים הטבעיים של הגוף
הרמב״ם התייחס גם לצורך לא להתאפק כאשר הגוף מאותת שיש צורך להתפנות.
זה חלק מרעיון רחב יותר שחוזר בדבריו: לא להתעלם באופן קבוע מהגוף ומהצרכים הבסיסיים שלו.
ומה לגבי ״תפריט לפי הרמב״ם״?
כאן חשוב לדייק. אין תפריט יומי מודרני אחד שאפשר להציג ביושר כ״התפריט של הרמב״ם״. הרמב״ם כתב המלצות על מזונות, כמויות, עונות השנה וסדרי אכילה, אך חלק מהתפיסות התזונתיות והרפואיות שלו שייכות לתקופתו ואינן תואמות בהכרח את הידע הרפואי של ימינו.
לכן, במקום להמציא תפריט ולייחס אותו לרמב״ם, אפשר לבנות יום אכילה מודרני בהשראת העקרונות הכלליים שלו:
בבוקר: לאחר מעט תנועה ועם הופעת רעב ארוחה מאוזנת, למשל לחם מלא, ביצה או יוגורט וירקות.
בצהריים: ארוחה מסודרת הכוללת ירקות, מקור לחלבון כמו דג, עוף או קטניות, ולצדם דגן מלא או מזון עמילני אחר. אוכלים בנחת ומפסיקים לפני שמגיעים לכבדות.
בין הארוחות: אם רעבים, אפשר לבחור פרי, יוגורט או חופן קטן של אגוזים. אם לא רעבים, אין חובה לנשנש רק משום שהאוכל נמצא לידנו.
בערב: ארוחה מאוזנת ולא כבדה מדי, למשל ירקות לצד ביצה, גבינה, טופו או מקור חלבון אחר ולחם מלא.
זהו לא תפריט שהרמב״ם עצמו כתב, אלא דוגמה מודרנית שמיישמת בעיקר את רעיונות המתינות, התנועה וההימנעות מאכילת יתר.
השורה התחתונה
אולי הדבר המעניין ביותר בדברי הרמב״ם הוא שהוא לא ראה בריאות כתוצאה של מאכל קסם אחד. הוא תיאר אורח חיים שלם הכולל אכילה מתונה, פעילות גופנית, שינה והתייחסות לצרכי הגוף.
חשוב גם לזכור שהרמב״ם עצמו הבהיר שההנהגות הכלליות שתיאר מיועדות לאדם בריא, ושאדם חולה עשוי להזדקק להנהגה אחרת בהתאם למצבו.
לכן אין צורך לאמץ כל המלצה רפואית שנכתבה לפני מאות שנים כפשוטה. אבל העקרונות הרחבים לא להגזים באוכל, להישאר בתנועה, לישון מספיק ולהקשיב לגוף הם בהחלט רעיונות שאפשר לקחת איתנו גם לחיים המודרניים.
